גזר דין בתיק ע"מ 4530/09

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן הכולל 11 פרטי אישום, מהם שמונה פרטים שעניינם סחר בציוד מלחמתי.

עוד יש לומר כי אין זו הפעם הראשונה בה הנאשם נותן את הדין בבית המשפט, שכן נשפט בעבר, בתיק 2104/04, בגין עבירה של סחר בציוד מלחמתי ונדון ל-10 חודשי מאסר בפועל וכן 12 חודשי מאסר על תנאי. אין חולק כי התנאי הוא בר הפעלה במקרה זה.

התביעה עמדה על החומרה הרבה הנובעת מהעבירות בהן הורשע הנאשם, כמו גם על התמשכותן לאורך זמן רב. יש לומר כי התביעה לא נקבה בעונש הראוי לדעתה, אלא ציינה את חומרת המעשים, את עברו של הנאשם, והגישה שני פסקי דין כתקדים. פסק דין אחד, ע"פ 8012/04, ניתן בבית המשפט העליון על עבירות חמורות הרבה יותר, ושם נגזרו 13 שנות מאסר מהן 10 שנים בפועל. כן הגישה התביעה את ע' איו"ש 152/02 שם נגזרו 45 חודשי מאסר בפועל. מטיעוני התביעה התרשמתי כי ע"פ 8012/04 הוגש על מנת להדגיש את החומרה הטמונה בעבירות אמל"ח באופן כללי, ואילו ע' איו"ש 152/02 הוגש כמשקף את רמת הענישה באזור בעבירות אלה, ומכאן כי פסק דין זה מהווה את רמת הענישה הראויה לדעתה של התביעה. עוד יש לומר כי התביעה עתרה להפעלת העונש המותנה בעניינו של הנאשם כולו במצטבר.

סניגורו של הנאשם חלק על דעתה של התביעה באשר לעונש הראוי לנאשם. הסניגור פירט ביחס לכל אחד ואחד מפרטי האישום מדוע אין בו כדי להצביע על חומרה ממשית במעשיו של הנאשם. בעיקר התמקד הסניגור בכך שמרבית העבירות התרחשו לפני שנים רבות, נסיבותיהן לא היו חמורות, וגם העבירות שהתרחשו לאחרונה, שעניינן סחר בכדורים, אינן חמורות שכן לא דובר בכלי נשק אלא בתחמושת בלבד. הסניגור ציין כי הנאשם הינו שוטר בשב"כ הפלסטיני מאז שנת 2000, וכי במסגרת תפקידיו נשא נשק כפי שיוחס לו בכתב האישום. עוד טען הסניגור, כי כאשר משווים את עניינו של הנאשם לתקדימים שהוצגו על ידי התביעה, כמו גם למקרים אליהם הפנתה ההגנה, עולה כי העונש הראוי בגין עבירות אלה עומד על כ-30 חודשי מאסר. באשר למאסר המותנה, הפנה הסניגור לפסיקת בית המשפט לערעורים בע' איו"ש 4228/07 לפיה מן הראוי להפעיל כשני שליש מן המאסר המותנה במצטבר, ולא מעבר לכך.

הנאשם בדברו האחרון טען כי מילא אחר הוראות הממונים עליו, ומטרתו הייתה להגיע לאנשי טרור באמצעות הנשק ולא להפיצו לצורך פעולתם. הנאשם ביקש לחזור לאשתו ולשלושת בנותיו והוסיף כי הוא לא יחזור על מעשיו, ולא יעשה כל מעשה שיוכל לפגוע בביטחון של מדינת ישראל. עוד מסר הנאשם כי הוא אישית קיבל איומים ברצח מאנשי חמאס כיוון שביקש לבצע את מעצרו של אחד מבכירי ארגון זה.

דיון והכרעה

על פניו, כתב האישום של הנאשם מפרט שורה ארוכה של עבירות חמורות שהתבצעו לאורך זמן. עם זאת, בחינה מדוקדקת של המעשים הפרטניים, מגלה, כפי שטען הסניגור, כי מרבית העבירות אינן במדרג חומרה משמעותי. אפרט את כוונתי:

פרט האישום הראשון מייחס לנאשם חברות במסגרת ארגון החזית העממית, במהלך שנת 2001. המדובר בחברות שנפסקה באותה שנה, ומאז ואף שחלפו תשע שנים, לא שב הנאשם וחטא בעבירה מסוג זה. יש בכך כדי להקהות במידה רבה מאוד את החומרה מאותה עבירה.

פרט האישום השני עוסק בסיוע שנתן הנאשם למבוקש, אולם גם עניין זה התרחש לפני תשע שנים, ודובר גם בעניין זה באירוע חד פעמי.

פרט האישום השלישי עניינו בכך שהנאשם, לבקשת חבר, במהלך שנת 2003, החביא תיק ובו ארבעה רובי קלצ'ניקוב ומחסניות, ולאחר מספר ימים החזיר את התיק לחברו. המדובר באירוע שאמנם מצביע על חומרה מסוימת, אולם הוא התרחש 6 שנים לפני מעצרו של הנאשם.

פרט האישום הרביעי כותרתו אמנם סחר בציוד מלחמתי, אולם עניינו במספר מקרים בהם הנאשם יצא לצוד בעלי חיים באמצעות רובי ציד. אין טענה כי הנאשם רכש או מכר את רובי הציד, אלא מדובר בנטילת הרובים מחבר, יציאה לציד, והחזרת רובי הציד לאותו חבר. לטעמי, ואף שציד בעלי חיים ראוי לגינוי ומהווה עבירה, אין מדובר במעשה חמור במיוחד, המצביע על כוונה לפגוע בביטחון האזור.

פרט האישום החמישי עניינו החזקת אקדח ורובה קלצ'ניקוב משנת 2005 ועד ליום מעצרו. אכן, המדובר בעבירה, אולם יש לזכור כי המדובר בשוטר פלסטיני. אין טענה כי דובר בנשק אותו קיבל מגורמים עוינים, ועל פניו, ובייחוד לאור הנסיבות המתוארות בפרט האישום השישי, עולה כי  מדובר בנשק אותו קיבל כאיש ביטחון ברשות הפלסטינית. אכן, אין הוא רשאי להחזיק נשק זה בשטחים שאינם בשליטת הרשות הפלסטינית, אולם עדיין אין מדובר בנסיבות החמורות ביותר של החזקת נשק שלא כדין.

פרט האישום השישי עניינו רכישת אקדח בשנת 2005 והשלכתו בתחילת שנת 2006 לאחר שהנאשם חשש שייתפס על ידי כוחות צה"ל. כאן אין המדובר בנשק אותו קיבל מהרשות הפלסטינית, אלא ברכישה "פרטית". במקרה זה חששו של הנאשם מתפיסה ברור, בייחוד לאור עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי מעל ראשו. בפרט אישום זה  יש חומרה, בייחוד מכיוון שלנאשם היה נשק גם ממקום עבודתו וכן לנוכח העובדה כי הדבר התרחש זמן לא רב לאחר ששוחרר מהכלא בגין עבירה של סחר בנשק.

פרט האישום השביעי הוא הפרט החמור בעיניי, שכן במקרה זה דובר במכירת רובה קרל גוסטב ומחסנית לאחר תמורת 3,000 ש"ח. לפרט זה אין צידוק ממשי ואף לא נסיבות לקולא, למעט מה שנאמר בדברו האחרון של הנאשם לפיו המטרה הייתה להתחקות אחר הגורמים העויינים שיקבלו את הנשק. דא עקא כי לא הוצגה ראיה בעניין זה, ואין המדובר בעובדה מוסכמת.

פרט האישום השמיני עוסק במסירת נשק מסוג קלצ'ניקוב אותו החזיק הנאשם לאדם אחר, במטרה שזה יחביאו עבורו. הנשק הוחזק בידי אותו אחר למשך יום אחד שבסיומו נטל הנאשם את הנשק חזרה. על פניו המדובר באותו נשק אותו החזיק הנאשם כאמור בפרט האישום החמישי.

פרטי האישום התשיעי עד האחד עשר עוסקים בסחר בתחמושת בשלוש הזדמנויות בחודשיים שקדמו למעצרו של הנאשם, בסך כולל של 1800 כדורים לכלי נשק מסוגים שונים.

אכן, המדובר בשורה ארוכה של עבירות, אולם חלקן אינן חמורות כלל ועיקר. פרטי האישום המשמעותיים לענייננו הם פרטי האישום החמישי עד השביעי והתשיעי עד האחד עשר. על אף הכותרות של סעיפים אלה, לא ניתן להתרשם כי הנאשם הינו סוחר אמל"ח בקנה מידה גדול ומשמעותי, אלא ההיפך הוא הנכון.

הנאשם אכן ראוי לענישה ממשית, אולם כאשר בוחנים את רמת הענישה כפי שהוצגה על ידי הצדדים, עולה כי העונש לו עתרה התביעה מוטל בדרך כלל על סוחרי נשק שעסקו במכירת כלי נשק תקניים, כשמדובר ביותר מכלי נשק אחד וכאשר הדברים נעשו בתקופה הסמוכה למעצרו של הנאשם. בעניינו של הנאשם ישנן נסיבות לקולא, שכן מרבית העבירות בוצעו זמן רב לפני מעצרו, וגם אלה שבוצעו זמן קצר לפני המעצר, לא היו במדרג החומרה הגבוה.

חשוב לומר כי מעבר לחומרת המעשים, ישנם שיקולים נוספים אותם יש להביא בחשבון. מחד גיסא, עברו של הנאשם, שנשפט בשנת 2004 בגין עבירה של סחר בציוד מלחמתי והיה תלוי נגדו עונש מאסר מותנה בעת שביצע חלק מן העבירות. מאידך גיסא, עומדים לזכותו שני עניינים: אחד, עניינו הודאתו של הנאשם תוך זמן קצר, כמעט בהזדמנות הראשונה ממש, מבלי שנשמעו עדים בעניינו. בהתנהלותו זו תרם הנאשם לחסכון משמעותי בזמנו של בית המשפט, והדבר אף מעיד על נטילת אחריות מצדו. העניין השני נוגע לדברו האחרון בפניי, המלמד על נטילת אחריות. דברי החרטה שהשמיע, כמו גם הצהרתו כי לא יחזור על מעשים אלה בעתיד - דברים שנשמעו לי כנים ורציניים - מצדיקים הקלה בעונשו.